כשהאפשרות לפנות לערכאה שיפוטית לצורך גירושין, תעלה אצלכם לסדר היום, סביר שתיתקלו במושג המשפטי "מרוץ הסמכויות" המתייחס לכפילות שקיימת אצלנו בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה, בניהול הליכי הגירושין. מי שיקדים את רעהו, ויפנה ראשון לאחת מהערכאות השיפוטיות, הוא שיקבע היכן יתנהלו ההליכים המשפטיים, אם בבית הדין הרבני או אם בביהמ"ש לענייני משפחה. 

קיימת אמירה משפטית האומרת: "הולך הדין אחר הדיין". דהיינו, זהותו של היושב לדין (במקרה דנן, הערכאה השיפוטית שדנה בתיק) משפיעה על אופן הפעלת הדין, דבר המשפיע בסופו של דבר גם על התוצאה המשפטית. המשמעות היא כי גם אם שתי הערכאות השיפוטיות מחוייבות לדון ולפסוק לפי אותו חוק, עדיין לא בהכרח ששתי הערכאות יגיעו לאותה התוצאה. לכן, יש חשיבות לשאלה מי הערכאה שמפעילה את החוק הנדון. 

כאן המקום לציין כי ההנחה הרווחת בציבור לפיה לגברים עדיף לפנות לבית הדין הרבני ואילו לנשים לביהמ"ש לענייני משפחה, איננה בהכרח נכונה. ממש לא ! כל תיק לגופו, ויש לקבוע אסטרטגיה בכל תיק בנפרד עפ"י נסיבותיו.

כך למשל אישה המעוניינת למנוע/ לעכב פירוק שיתוף בדירת המגורים, תעדיף לפנות לבית הדין הרבני על מנת לקבל צו למדור ספציפי (דהיינו צו המקנה לה את הזכות להמשיך ולהתגורר בדירת בני הזוג). מנגד, גבר המעוניין להביא לפירוק השיתוף בדירת המגורים מהר ככל האפשר, יעדיף לפנות לביהמ"ש לענייני משפחה ולא לבית הדין הרבני, כי ביהמ"ש לענייני משפחה יורה על פירוק השיתוף גם ללא קשר לאקט הגירושין, בעוד שבית הדין הרבני יעדיף להביא לפירוק השיתוף רק כחלק מהגירושין עצמם. 

כך גם קיימות תביעות שניתן לתבוע רק בבית הדין הרבני, או רק בבית המשפט לענייני משפחה. למשל, תביעת כתובה תובעים רק בבית הדין הרבני. ואם רוצים לתבוע חברה בע"מ או קרובי משפחה של בן / בת הזוג, ניתן לעשות זאת רק בבית המשפט, ולא בבית הדין הרבני.